בגדד ♦ קובה, יפן ♦ בנגקוק ♦ ז'נבה ♦ תל-אביב

פרק ח' – התרחבות סוויס-ישראל בנק בעולם וחוקי הבנקאות השוויצרית
 
לאורך השנים, בד בבד עם תפקידי כסגן יור חברת קו צינור הנפט, השקעתי עבודה רבה בהרחבת פעילות הבנק ושלוחותיו וכן בפיתוח יוזמות עסקיות שונות לקידום האינטרסים של לקוחותינו. המשכנו בניצול השיטה של מכירת שותפויות בשטרות, אותה צורה מיוחדת של ניהול תיקי השקעות. הקפדנו ללא סייג על הפרדה חותכת בין העסקים הישירים של הבנק וניהול הפיקדונות לבין העסקאות של גלגול השטרות. הבנק בחר ובדק בזכוכית מגדלת את הלווים שנתנו את השטרות, וגלגל את השטרות למי שרצה בהם ולמי שסמך על המלצותינו, וזאת בלי לספק שום ערבות וממילא גם בלי לסכן את ההון שהופקד בו. העניינים התנהלו בדרך כלל בלא תקלות ובלא הסתעפויות, אך מדרך הטבע, צצו פה ושם גם שיבושים. לעתים חל עיכוב בגביית ההלוואות שניתנו ליזמים, וקרה שהחזקנו זמן-מה בנכסים שונים ששימשו כבטחונות להלוואות כאלה, ולא מימשנו נכסים אלה בן-לילה. אבל השורה התחתונה לא אִכזבה והייתה ברורה. הבנק הלך והתעצם משנה לשנה ויחסיות העלייה נמשכה. ערכי המאזן הכולל הוכיחו זאת בעליל: 58 מיליוני הפרנקים של 1955 הפכו ל-76 מיליון פרנק בשנת 1956, לכמעט 88 מיליון פרנק ב-1957, ל-125 מיליון פרנק
ב-1958, ליותר מ-214 מיליון פרנק ב-1959 וכך הלאה. בסכומים אלה, כאמור, לא נכללו תיקי ההשקעות שניהלנו ללקוחות ושהיקפם גדל אף הוא בקצב דומה.
עם התרחבות הפעילות פתחנו סניפים חדשים, חברות-בת ומשרדי ייצוג ברחבי העולם, נוסף לאלה הקיימים בז'נבה ובציריך. הרחקנו להונג-קונג ולתאילנד, הקמנו ארבעה סניפים בניו-יורק, חברת-בת במונטווידאו באורוגואי ובבואנוס-איירס בארגנטינה, נציגות במונטריאול בקנדה, ובאירופה - שני סניפים באנגליה, בלונדון ובמנצ'סטר, וחברות-בנות בפאריס, בבריסל ובמילנו. זאת נוסף ל-60 סניפים שהוקמו בישראל לחברות-בת של הבנק לסחר-חוץ, בנק ערבי-ישראלי והבנק למשכנתאות. 
על הבנק הערבי-ישראלי בעמ אני מעוניין להתעכב מעט. הרעיון המבורך של פתיחת הבנק נזקף לזכותם של לוי אשכול ופנחס ספיר. כמי שהגיע מארצות ערב והיטיב להכיר את הערבים שביניהם חייתי, וכמי שהערבית שגורה בפיו, אך טבעי היה שאמשוך לפיתוח של הבנק במגזר הערבי. בתחילת שנות ה-60 נתמניתי למייסד העיקרי של הבנק ושנים רבות אחר כך הייתי חבר במועצת המנהלים שלו. 
הסניף הראשון של הבנק נפתח בנצרת ב-18 בספטמבר 1961. בכור-שלום שטרית שכיהן אז כשר המשטרה גזר את סרט הפתיחה. סלים מועלם, שניהל בבגדאד את הבנק הממשלתי רפידן, נתמנה למנהל הכללי של הבנק הערבי-ישראלי. ב-20 ביולי 1967, כחודש ימים לאחר מלחמת ששת הימים, פתחנו את סניף הבנק החדש, הסניף ה-27 במספר, ברחוב המלך פייסל על כביש ג'נין-שכם. במעמד פתיחת הסניף נשאתי נאום, כולו בערבית צחה. את הנאום הזה שידרו ברדיו, בתחנה הערבית, במשך חודש ימים, יום-יום. להלן הנאום בתרגום לעברית:
לכבוד המושל הצבאי, לכבוד ראש עיריית ג'נין,
נשיאי המועצות המקומיות, והאחים שלי- מנהלי הבנק ופקידיו, אורחים נכבדים.
זו הזדמנות גדולה בשבילי להיות כאן עמכם היום לטקס פתיחת הסניף ה-27 של הבנק הערבי-ישראלי, בנק אשר החל את פעילותו העִסקית לפני 7 שנים בעזרת הון יהודי-ערבי ובשיתוף הנהלה יהודית-ערבית.
  הבנק הערבי-ישראלי שייך לקבוצה בנקאית חזקה מאוד ומסועפת בישראל ובכל העולם, במיוחד בשוויץ, באנגליה, בצרפת ובארצות-הברית.
המאזן המאוחד של כל הקבוצה הנו יותר מ-1 מיליארד ו-500 מיליון לירות ישראליות (500 מיליון דולר). בקבוצה עובדים כ-1,700 פקידים.
מן המועד שייסדנו את הבנק הערבי-ישראלי לקחנו על עצמנו להתרכז בפעולותינו בערים ובכפרים הערביים, ועזרנו רבות לפיתוח ולקידום החקלאות והתעשייה וכן לבניית בתי-מגורים במקומות הללו. הענקנו שירותים חיוניים לראשי הערים ולנשיאי המועצות ועודדנו את
התושבים הערבים לחסוך כספים ולנהלם דרך הבנק. כך, באופן טבעי יועיל הדבר להקמת מפעלים ולתוכניות אחרות פרטיות וקיבוציות.
בתמיכת הבנק ובהשתתפות הממשלה וראשי הערים והכפרים, הקמנו דברים חיוניים כמו רשת החשמל, מים לשתייה ולחקלאות, סלילת כבישים ובניית בתי-ספר. כל החידושים והמודרניזציה שהכנסנו שיפרו מהותית את סביבתכם ואת איכות חייכם. הבנק עשה את כל מאמציו לאמן את הנוער הערבי ואת הפקידים בבנקאות, ואני מלא גאווה היום לראות בינינו יותר מ-100 פקידים ערבים המפוזרים בסניפיו השונים של הבנק ומלמדים את אחיהם את העבודה. אני מודה לכל הפקידים הללו על כך שמילאו תפקידם בצורה הטובה ביותר המתאפשרת מהמצב הנוכחי.
רבותיי, מה שאני אומר לכם היום הוא ההוכחה והעובדה האמיתית שהערבים והיהודים בישראל יכולים לחיות בשיתוף פעולה ולהניב פירות בכל מסלול חיים שהוא. כולי תקווה שלהמשכיות בשיתוף ההדדי תהיה תוצאה ממשית אשר תשפיע בגדול ותוביל ליחסים נאותים בין כל העמים באזור שלנו, ובסופו של דבר היא זו שתוביל לשקט, לשלום ולשלווה במזרח התיכון.
המזרח התיכון הוא אזור עשיר מאוד באוצרות-טבע. לכולנו יש כאן שורשים היסטוריים ותרבותיים. הקשרים הטובים בין עמי האזור וחילופי המידע יועילו לשיתוף-פעולה במסחר ובתעשייה ויביאו ברכה לא רק למדינה ולשני העמים, אלא גם לכל אחד מאתנו באופן אישי. אני מבקש מאלוהינו המשותף שינחֵה אותנו לפעול בשיקול-דעת ובדרך הנכונה ובמקום השנאה והמריבה, נלחץ איש לרעהו יד של שלום ואהבה, זאת כדי לבנות חֶברָה טובה יותר בסביבה. די לנו לשמוע את קולות הטנקים והתותחים. במקום הרובים אני מקווה שנשמע את הרעש הבוקע מבתי החרושת ואת הטרקטורים החורשים את האדמה. וכִתְּתו חַרְבוֹתָם לאִתים, וַחֲניתוֹתֵיהם למַזמֵרות.  
 
כדי לאתר עוד הזדמנויות עסקיות לסוויס-ישראל טרייד בנק ולפקח על כל הסניפים ועל עבודתם של מאות הפקידים הנאמנים והמיומנים שלנו, הרביתי לטוס ולנוע ללא הפסקה בין שלוחות המערכת. אגב כך הגעתי, בין השאר, לביקור נוסטלגי ומרגש במועדון הרוטרי בבנגקוק. במשך השנים הקפדתי להתעדכן במתרחש במועדון, ושמרתי על קשרים ידידותיים-פורמליים, בכתב בעיקר, עם קומץ מכריי שם. לבקשת משרד החוץ הישראלי, הזדמן לי לצייד את ציר ישראל באוסטרליה, יוסף לינטון, במכתבים אישיים לאותם ידידים, כדי שיסייעו לו בשליחות הסחר שלו בבנגקוק. באופן זה סייעתי גם לפנחס ספיר, כשהיה שר המסחר והתעשייה, לפני שיצא לתאילנד להידבר עם אישים בכירים שם. בדרך כלל הופנו 'מכתבי ההמלצה' לארבעה אישי-מפתח הזכורים לי לטוב מתקופת מועדון הרוטרי. הנסיך דהאני ניבאט שהיה שר החינוך, צ'ולינד לאמסאם, נשיא לשכת המסחר של תאילנד ובעל השפעה רבה בתחום הפיננסי והכלכלי, אחיו, קאסם לאמסאם, המנהל כללי של Farmers Bank התאילנדי, ועורך הדין פוט סאראסין, שהיה ראש ממשלת תאילנד ולפני כן שגרירה בארצות-הברית.
באחת ההזדמנויות הופיע בז'נבה ידידי משכבר הימים Prince Wan, הנסיך ואן, בראש משלחת של ועידה בין-לאומית. הזמנתי אותו ואת המשלחת לביתנו ולהזמנה צירפתי גם את גנרל פאו (Pau) ששהה בז'נבה עם שני עוזריו. גנרל פאו היה הדיקטטור של תאילנד אשר שלטונו הוּפּל בהפיכה. שגריר ישראל באום ודוד הכהן, שהיה שגריר ישראל בבורמה,היו נוכחים. כחודש וחצי אחרי המפגש הזה בביתנו התקשרו אליי ממשרד החוץ בישראל (גולדה מאיר הייתה אז שרת החוץ) והודיעו לי, כי ממשלת תאילנד התלוננה על כך שהזמנתי בו-זמנית את גנרל פאו השנוא עליה ואת הנסיך ואן המהולל, והיא דורשת הסבר מיידי. הבהרתי כי שניהם חברים קרובים וכי היו נפגעים אילו הזמנתי את האחד בלא האחר, זאת לפי מנהגיה של תאילנד. עשיתי זאת לצורך דיפלומטיה, הסברתי, ואלמלא כן היינו סופגים השמצות. בסיכומו של דבר עברה התקרית בשלום.
בשנת 1962, לאחר פרק זמן ארוך שבמהלכו השתנה העולם, ביקרתי שוב במועדון הרוטרי בבנגקוק, והפעם כמנהל הכללי של סוויס-ישראל טרייד בנק, שהייתה לו נציגות פעילה מאוד בתאילנד. הזמין אותי למועדון ידידי שר האוצר, גנרל פּרָיוֹן מוֹנטריPrayun Montry)  General ), אחד הקצינים הבכירים שעזר ב-1933 לסלק את המונרכיה האבסולוטית בתאילנד. כעת הזמין אותי הגנרל להרצות בפני חבריי הוותיקים על השוק האירופי המשותף ועל קשריו של שוק זה עם גורמים חיצוניים.
סקרתי את ההיסטוריה של שיתוף הפעולה הכלכלי במערב אירופה מסוף מלחמת העולם השנייה, והצגתי בהקשר זה תחזיות לעתיד, כפי שנראו לי באותה תקופה. כיום שוב ניצבת האנושות בנקודת מפנה ולפני התחלה חדשה, כך פתחתי את נאומי. אלה השולטים בחשיבה ובהפעלה של השוק המשותף יקבעו אם תהיה זו עסקה הוגנת לעולם כולו שתביא עושר ושגשוג,
או שמא יהפוך חוזה רומא לחוזה ורסאי שני, שיפצל את העולם לקבוצות רבות, יביא אכזבה, תסכול ומצוקה למאות מיליוני בני-אדם, ויוביל אותנו, בסופו של דבר, למלחמת עולם שלישית... בתקופה ההיא, בשיא המלחמה הקרה בין שתי מעצמות העל, היה יסוד לחשוש מהתפתחות כגון זו.
כשהגעתי באחד הביקורים בענייני הבנק לסן פרנסיסקו שבקליפורניה, קיבלתי את התואר 'היועץ לרשות מרכז הסחר העולמי ולמדינת קליפורניה'. למשל, הצעתי להם להקים את ביטוח סיכוני חוץ.
דווקא באמריקה הדרומית קיבלתי שיעור מאלף בעקרונות ובחוקים של מערכת הבנקאות השוויצרית. תחנתי הראשונה הייתה בארגנטינה. מיד כשנחת המטוס בנמל התעופה של בואנוס איירס, עלה מישהו למטוס וקרא בקול: דר יהודה אסיא! דר יהודה אסיא! אני נדהמתי. אחר כך הבנתי שהיה זה הנציג של פרנדיזי, נשיא ארגנטינה. הבחנתי בהמוני צלמים ועיתונאים ממתינים ליד כבש המדרגות. כנראה מצפים לבואה של איזו אישיות בכירה שתרד מן המטוס, חשבתי לעצמי. ברגע שיצאתי מדלת המטוס שמעתי את תקתוקי המצלמות וראיתי את הבזקי הפְלֶשים על פניי, שאלתי את עצמי מדוע מצלמים אותי, ודאי חלה טעות. עד מהרה נתבררה לי הסיבה.
יצחק ורדי, מראשוני העובדים הישראלים בבנק שנשלח לייצג אותנו בארגנטינה ובחלק מן המדינות השכנות, ראה לנכון לנצל את ביקורי למסע פרסום גדול של הבנק. הוא הקדים והודיע לי על פגישה שקבע לי עם נשיא ארגנטינה, זאת במקביל לפגישות עם נשיאים שהסדירו לי עמיתיו במדינות האחרות ביבשת.
ארגנטינה בשנת 1962 לא הייתה מדינה שלווה במיוחד. אמנם חלפו שבע שנים מאז ההפיכה הצבאית שבה הודח הנשיא הפופולרי חואן דומינגו פרון ונשלח לגלות בספרד, אך מאז לא נערכו בארגנטינה בחירות ואפשר לומר ששררה בה אווירה של אנרכיה. הממשלות התחלפו לעתים תכופות, והנשיאים, שכיהנו בחסדי הצבא, לא היו בטוחים שיסיימו את הקדנציה הקצובה להם. כיוון שסדרי השלטון לא היו תקינים, הייתה הקרקע פורייה לשמועות ולספקולציות על קנוניות ושחיתויות. בנושא זה זכורה לי ארוחת צהריים שסעדתי עם שר האוצר. שאלתי אותו מדוע בארגנטינה, שהיא ארץ עשירה כל כך, יש בעיות עוני רבות כל כך? שר האוצר ענה לי בכנות:
כל מה שהאדמה מייצרת במשך הלילה, הפוליטיקאים גונבים במשך היום!
הנשיא שעמדתי להיפגש עמו, ארטורו פרונדיסי, לא ידע מן הסתם, שגם אותו ידיח הצבא כעבור כמה חודשים, ואילו לי לא היה שמץ של מושג על תוכניותיו בשום תחום. אך פגישתו של פרונדיסי עם מנהל בנק גדול בשוויץ פרסמה את שם הבנק שלנו ברחבי המדינה ועוררה ככלל הדים רבים בתקשורת, גם מחוץ לגבולות ארגנטינה, כפי שראיתי אחר כך.
  הפגישה עם הנשיא פרונדיסי לא חרגה כהוא-זה מהתחום הטקסי והרשמי. היא גם לא הולידה שום עִסקה, ודאי שלא עִסקה אפלה כפי שדמיינו אולי עורכי העיתונים הארגנטינים, כששילחו בי את צלמיהם. החלפנו כמה משפטי נימוס ובכך תמה ההיכרות בינינו. היה זה גם גורלם של הקשרים שנוצרו באותו מסע ביני ובין הנשיאים של ברזיל ושל אורוגואי. לחיצת ידיים, הרמת כוסית, השמעת כמה ביטויים של רצון טוב, ופרידה לשלום. בברזיל ובאורוגואי כבר למדתי מהניסיון, ווידאתי מראש עם אנשינו במדינות אלה, כי הפגישות ייערכו בצנעה וללא פרסום מיותר.
מיד עם שובי לז'נבה מהמסע באמריקה הלטינית, עוד בטרם הספקתי לנשום את אוויר האלפים, הוזמנתי, לתדהמתי הרבה, לפגישה עם מנהל הבנק הממלכתי של שוויץ. הפגישה הזו לא הריחה לי כריח ורדים. לאורך 12 שנות פעילותי הבנקאית בשוויץ, לא היה לי שום שיג-ושיח עם הבנק הממלכתי של שוויץ ובוודאי לא עם האיש העומד בראשו.
כשהגעתי ללשכתו של מנהל הבנק הממלכתי בז'נבה, הרגשתי את חרב דמוקלס קרֵבה אליי. הוא חקר אותי בחקירת שתי וערב על ההיסטוריה של חיי. הוא לא התמקד רק בעסקים השוטפים של סוויס-ישראל טרייד בנק בז'נבה, אלא שם דגש על המתרחש בבנגקוק בהווה, ועוד יותר מכך בעבר, על השנים שבהן גרתי בעיר הזאת ועשיתי בה עסקים. עתה ידעתי בבירור, כי עוזריו עשו תחקיר יסודי והכינו לו תיק מעקב מפורט, הכולל את כל מה שנקשר בשמי בשנות ה-40. הוא היה בקיא בכל שהתרחש במועדון הרוטרי, במאבקִי בגנבי הזהב, במסלקה למטבע חוץ שהפעלתי לשירות הבנקים של בנגקוק ובכל שאר העניינים הרלוונטיים. מנהל הבנק הממלכתי שאל בפנים קפואות, ואני עניתי בכל הסבלנות שיכולתי לגייס מתוכי. לאחר חקירה ארוכה ביותר, עדיין לא הצלחתי להבין לאן הוא חותר ולשם מה נתבקשתי להגיע אליו. לא הייתי צריך לפענח את הסוד, הוא נאמר לי מפורשות. לאחר שהבהיר לי כי עינֵי הבנק הממלכתי של שוויץ פקוחות על כל צעד ושעל שלי, הניח לפתע מארחי על השולחן אוסף עצום של קטעי עיתונות ארגנטינית ובהם תיאורים מופרזים על ביקורי בבואנוס איירס ועל פגישתי עם הנשיא ארטורו פרונדיסי. פניי שינו גוון מרוב מבוכה, והמנהל פנה אליי בנימה מאופקת שלא הצליחה להסתיר את עוצמת הנזיפה, מה זה צריך להיות? האם לא ידוע לך שאנחנו, במערכת הבנקאית בשוויץ, לא רגילים לפרהסיה כזאת ובשום אופן לא נקבל שיטה מסוג זה?
מובן שהסיטואציה לא נעמה לי, אך עדיין יכולתי להצטדק ולומר למנהל, במצפון נקי וללא היסוס, שגם אני לא מורגל בשיטה. העובדה היא, השבתי לו, שלאחר 12 שנות עבודתי בשוויץ, למעט אותה תקרית בארגנטינה, אי אפשר להציג בפניי אף לא מודעת פרסום אחת בעיתונות המקומית. לא שכחתי לציין באוזניו את פגישותיי עם נשיא ברזיל ונשיא אורוגואי שעברו בקול דממה דקה, ואכן, הוא עצמו לא ידע עליהן דבר. ורדי, האיש שלנו בארגנטינה, שגה, ונזפנו בו על כך, הוספתי. טענותיו של מנהל הבנק הממלכתי נסתתמו. פגישתנו הראשונה הייתה גם פגישתנו האחרונה.
בשוויץ הנוקשה וההגונה, היה עליך לנהוג כשוויצרי. מלכתחילה תפסתי בחושיי את כללי המשחק הבסיסיים במערכת הבנקאות של שוויץ. עשה כטוב בעיניך, כל זמן שאינך מפריע לנו להרוויח את לחמנו בעסקינו ואינך פוגע במנהגים ובחוקים שקבענו. אלה היו ההוראות לכל מי שנכנס אל עולם הבנקאות בארץ הבנקאים וביקש להצליח ולא להסתבך. דבקתי בהוראות אלה באופן שיטתי. לא ניסיתי להתחרות בבנקים השוויצריים ולמשוך מהם לקוחות. לא היה צורך בכך. מעבר לזאת, יכולתי להצביע על יתרת זכות במאזן היחסים עם שוויץ. כמה חידושים מקצועיים שהנהגתי בסוויס-ישראל טרייד בנק, כמו תיווך שטרות וסחר באופציות, הרחיבו את היקף הפעילות של המערכת הבנקאית המקומית. כמו כן, פעלתי לפי כללי המשחק גם כשנאלצתי להתנגש עם נציגי החוק או הביורוקרטיה השוויצרית עצמה.
שוויץ קיבלה חלק נכבד מן המוניטין המכובד שלה בתחום הבנקאות בזכות עקרון הסודיות שהונהג בה כבר לאחר מלחמת העולם הראשונה. הניטרליות של שוויץ בין המעצמות הלוחמות באירופה קיבעה את מעמדה כמקום מקלט בטוח להון ורכוש זר. בשנת 1934 הפך העיקרון לחוק. חוק הסודיות נכנס לתוקפו, בין השאר, כדי להגן על כספם ורכושם של תושבי גרמניה מהפקעתם בידי הנאצים. רבים מתושבים אלה היו יהודים.
החשבונות הבנקאיים בשוויץ נושאים את שמות המפקידים, אך יש גם חשבונות סודיים המתנהלים בשיטת המספרים. כל בעל חשבון מקבל מספר וכך נמנעת האפשרות לחשיפתו. החוק אוסר על הבנקאים, בתכלית האיסור, לגלות את זהות בעלי החשבון או את תנועת הכספים בו, ומעניק לבנקים חסינות מלאה בהקשר זה, גם אצל כל רשות שלטון מקומית, גם בנוגע לבתי המשפט וגם בנוגע לעבירות מס. האפשרות שהממשלה תיענה ללחצים של ממשלה זרה, ותורה לבנק לבטל סודיות כדי שלא לסכן יחסי-חוץ של שוויץ, חסומה אף היא על פי חוקי שוויץ. רק אם בית משפט פדרלי שוכנע כי בעלים של חשבון ממוספר וחסוי היה מעורב במישרין בפשע פלילי, ורק אם בית משפט זה הוציא צו מפורש בעניין, רק אז מותר לבנק להפר את האמון שנתן בו בעל החשבון. גם במקרה זה מגדיר החוק פשעים אלה: חטיפת מטוסים, סחר בסמים, זנות, זיופי מטבע והימורים בלתי חוקיים. והנה, אף שהחוקים מפורשים וברורים, בכל זאת הייתי צריך להזכיר אותם יותר מפעם אחת לפקידי הממשלה, ולהתעקש בתוקף שלא לחשוף את זהותם של בעלי החשבונות.
תקרית כזו אירעה בעת שקיבלנו הוראה מלקוח לבצע בשירותו עִסקה שנראתה על-פניה כשרה למהדרין. לבנק הממלכתי של ארגנטינה היו יתרות חסומות של פרנקים שוויצריים בעקבות יצוא נרחב של בשר בקר מארגנטינה לשוויץ. מותר היה להשתמש בפרנקים אלו אך ורק לצורך קניית סחורה תוצרת שוויץ ומכירתה לארגנטינה בלבד. הלקוח שלנו רצה לקנות חלק מיתרות אלה ולהשתמש בהן ליצוא שעונים משוויץ לארגנטינה. לאמיתו של דבר, כפי שהתברר בדיעבד, היה בדעתו לנצל את המחיר הזול יחסית של היתרות הארגנטיניות, כ-12% פחות ממחיר השוק, ולייצא שעונים לאו דווקא לדרום אמריקה, אלא דווקא לצפון אמריקה, לשוק האטרקטיבי של ארצות-הברית. לנו כבנקאים לא היה שום קשר לאותה עסקה. הוא לא שיתף אותנו בתוכניותיו ורק ביקש שנשיג לו את הכסף. אנחנו ביצענו את המוטל עלינו בלי לשאול מה בכוונתו לעשות בסכום זה.
החוקרים מטעם משרד האוצר של ממשלת שוויץ החלו להתרוצץ ולחפש מידע על הלקוח שלנו, אך אני ידעתי בבירור כי שום בית-משפט מוסמך לא הוציא צו להסרת הסודיות. אולם החוקרים בשלהם, השתמשו בכל דרך אפשרית להפיל אותי בפח כדי לחשוף מידע על הלקוח שהסתבך. בצד הדרישה הנזעמת לסייע להם, שמעתי הרצאה ארוכה על חובותיו של אזרח טוב והגון בשוויץ. אין לדעת, אולי הרצאתם זו הסתירה רמז להיותי זר בארצם, אך אני סירבתי לקלוט את הרמז. דווקא משום היותי אזרח טוב המכבד את חוקי המדינה, עניתי תוך כדי הלחץ שהופעל עליי, אני מסרב להפר את חוקי הסודיות הבנקאית ולא עולה על דעתי לספק את מבוקשכם.
כחוקרים מנוסים וקשוחים, הם המשיכו לשכנע אותי שמדובר בעצם במקרה אבוד, וכי למעשה אין להם בעיה להשיג את המידע גם בלעדיי. הם נקבו בשמו של בנק אחר ואמרו, כי גם סוויס בנק קורפוריישן רכש יתרות פרנקים מאותו חשבון ארגנטיני בשביל אותו לקוח. כדי להוכיח לי עד כמה התקדמו בחקירתם, הם המשיכו ונקבו בשמו של עמיל מכס שהיה מעורב בפרשה. עשו מה שתעשו, עניתי בקשיחות, אם תקבלו את המידע מאותם מקורות שהזכרתם, תהיה זו הוכחה שאינם אזרחים שוויצרים הגונים. אני אולי אפסיד את הרצון הטוב שלכם, אבל אדע שלפחות הצלחתי להגן על לקוח של הבנק שלנו. כעבור זמן נודע לי מהלקוח עצמו, כי לא עלה בידם של חוקרי משרד האוצר השוויצרי לשכנע שום גורם שהזכירו באוזניי לעבור על חוקי הסודיות, ואותו לקוח יצא מן העניין בשלום.
מקרה אחר מסוג זה נקשר בחברה ששמה פִינָקְסְטְרָה, שהוקמה מטעם הבנק כדי לעסוק בפעילויות שונות שראוי היה, לדעתנו, להפרידן מהעבודה השוטפת. כספי החברה הזאת הופקדו, כמובן, בבנק שלנו, ואנחנו הענקנו לחברה חיסיון מלא במסגרת החוק השוויצרי. לכן יכולתי לנהוג כפי שנהגתי באחד הימים של ראשית שנות ה-60, כשעוזרי הנאמן אוטו אלטשולר נכנס לחדרי והודיע לי, כי פקיד בכיר במשרד האוצר השוויצרי הגיע זה עתה ותובע לעיין במסמכי 'פִינָקְסְטְרָה'. מתוקף החוק כאן, אסור לתת לאיש הזה שום אינפורמציה הקשורה לבנק, אמרתי לאלטשולר, אדם עדין ומנומס שהסביר לי בבהלה כי אינו מסוגל לעשות זאת. ניגשתי אפוא בעצמי לאורח הלא-קרוא. אני מעריך מאוד את מעמדך הנכבד במנגנון הממשלתי אבל אין באפשרותי להראות לך שום מסמך של 'פִינָקְסְטְרָה', אמרתי נחוש בדעתי. לא רק לך, גם לא לנשיא הקונפדרציה של שוויץ בכבודו ובעצמו. יתרה מכך, החוק אוסר עליך ועליו ועל כל אדם אחר להיכנס לבנק ולבקש מידע שאינו נוגע לכם כלל. הפקיד הבכיר התריס והודיע שלא יעזוב את הבנק בלי לקבל את המידע המבוקש. תזמין מיד את המשטרה, הוריתי לאלטשולר. היה זה כנראה הטון התקיף שלי ששכנע לבסוף את הוד מעלתו להניח לנו.
כעבור כמה חודשים שוב ראיתי, לתדהמתי, את אותו פקיד של משרד האוצר במשרדי הבנק שלנו. ניגשתי אליו מיד והוא מיהר להרגיע אותי והסביר שאין לי סיבה לחשוש או לכעוס. מתברר שבינתיים פרש מעבודתו ועכשיו הוא עובד עם רואי-החשבון החיצוניים של הבנק, ה'אודיטוֹרס' שחותמים על המַאזנים. הוא שהה בבנק באורח חוקי לחלוטין. לא יכולתי להתאפק ושאלתי מה קרה לאחר אותה פגישה בינינו שהסתיימה בצלילים צורמים. הוא ענה לי בחיוך, כי התברר לו, בסופו של דבר, שהצדק היה עמי. משפטנים במשרד האוצר אישרו לו שפעלתי כחוק כשדרשתי שיחדל מכל חקירה בתוך הבנק, ושהמשטרה אכן לא הייתה מהססת ומסלקת אותו בבושת-פנים מהבנק, אילולא הסתלק בעצמו.
לא רק שלמדנו לכבד את החוקים השוויצריים, למדנו גם לחיות זה עם זה, אנחנו באופן העסקים שלנו והם בשלהם, וקרה גם ששיתפנו פעולה, בסגנון 'שמור לי ואשמור לך'. הייתי אפילו מרחיק לכת ואומר, שהשוויצרים אהבו את הנוכחות שלנו בארצם. כך, למשל, הבנקים השוויצרים נהגו לתת ללקוחות מסחריים אשראי עד חמש שנים, אך רק על סחורה ליצוא המיוצרת בשוויץ, זאת תוך התעלמות מוחלטת מרְכיבים מיובאים הנכללים בתהליך הייצור. כל הקשור ליְבוּא לא היה עניינם של הבנקים.
באחד המקרים ייצאה חברה גדולה בשוויץ סחורה לאיראן. המרכיב של חומרי הגלם המיובאים בסחורה שנועדה ליצוא היה כ-30%. ממשלת שוויץ לא נותנת שטר ערבות ליצוא -ExportGuarantee Insurance  - על מרכיבי היבוא בסחורה המיוצאת, אלא אך ורק על 70% נטו המיוצרים בשוויץ והמיועדים ליצוא. סוויס בנק קורפוריישן מצא לנכון לפנות לבנק שלנו ולברר עמי אם נוכל לשלם תמורת חלק היבוא בסחורה. עניתי בחיוב והבנק הפנה את הלקוח הגדול שלהם אלינו. אחר שהגענו עם הלקוח להסכמה בעניין הריבית, שילמנו את 30% חלק היבוא, לאחר שקיבלנו כערבות את השטר מ-Mulli Bank, הבנק המרכזי של איראן. כך המשכנו לעבוד עם סוויס בנק קורפוריישן בשיתוף פעולה רצוף.
כשחיסלתי את עסקיי בבנגקוק והחזקתי ממון רב בניו-יורק, החלטתי, בהתייעצות עם הבנקים שעבדתי עמם, להשקיע סכום מסוים בבורסה האמריקנית. חילקתי כספים אלה בין שבע חברות הברוקרים הגדולות ביותר בארהב. גולדמן וסאקס, האחים ליימן ועוד. כל חברה קיבלה ממני מאות אלפי דולרים, מתוך מגמה שתנהל את התיק בצורה הרווחית ביותר.
בסוף 1951, כשהייתי בז'נבה, בדקתי את תוצאות ניהול התיקים והתאכזבתי. להוציא חברת גולדמן וסאקס, שהתיק שלי אצלה הציג רווחים של כ-15% בשנה, לא הביאו לי שאר החברות שום רווח. בשל הניסיון הכושל, גמרתי אומר לא לעסוק יותר בקנייה ומכירה של מניות בבורסה, אלא להקים בורסה משלי ולהביא רווחים בדרך שאני מבין ויודע, וזאת בשביל לקוחותיי בסוויס-ישראל טרייד בנק.
כעבור שנתיים בז'נבה ולאחר שזיהיתי את הפוטנציאל העסקי של העיר, פניתי לאחד הקבלנים המומחים לבנייה ואמרתי לו, אתה בונה ומוכר דירות ואתה עושה זאת ללא גב כלכלי איתן. מדוע שלא תקנה הרבה קרקעות ותבנה עליהן הרבה דירות? וכעת באה ההצעה, אין צורך שתשקיע ולוּ פרנק אחד, הבנק ייתן לך הלוואה בתנאים של ליבֶּר + 1.5%, תיקח לעצמך חלק מהעסקה ובאופן זה תגדיל את היקף עסקיך בצורה ניכרת ותזכה ברווחים נכבדים. במקרה זה הערבות של הבנק תהיה הקרקע עצמה... הקבלן קיבל בשמחה את הצעתי וכך נעשינו שותפים לשלוש-ארבע עסקות שהיו די מוצלחות לקבלן יש אופציה לקחת מכל עסקה 15%-20%.
הקבלן ראה כי טוב ותיאבונו גדל. בוקר אחד הוא הופיע במשרדי בבנק עם רעיון חדש. מהצד השני של האגם בז'נבה יש שטח עצום של קרקעות לבנייה בחצי מחיר מבצד השני, היוקרתי יותר. מדוע לא נקנה בהדרגה כמות רצינית של קרקעות, וכעבור שנתיים כשנצבור כמות גדולה, נבנה עליהן 1,000-2,000 דירות? הוא הסביר לי בהיגיון שלו כי אם נבנה רק שני בניינים, יעלו מדי המחירים באזור ואז לא נגיע לרווחים הרציניים. השתכנעתי ואישרתי את העסקה. עם כל מגרש שקנינו הקמנו חברה באיי קיימן, וכעבור שנתיים צברנו שטחים נרחבים והתחלנו בבנייה המסיבית. 
אני תמיד אומר שגם טיפ-טיפת מזל זקוקה לעיתוי הנכון, למקום הנכון ולאדם הנכון. המקרה שלהלן ממחיש זאת היטב. בערב שוויצרי קפוא אחד התארחתי עם חמישה מידידיי במסיבת קוקטייל שנכח בה גם שגריר אמריקה בז'נבה, דיוויד פּוֹפֶּר. ממש במקרה, הוא החל להתלונן בפני הנוכחים שאינו יכול למצוא, גם לא בסיוע של ממשלת שוויץ, מקום מכובד וגדול למשרדי השגרירות, מקום ששטחו יעלה על 2,000 מר, זאת בעוד השגרירות איננה יכולה להתפשר על פחות משטח של 10,000 מר.
מיד שלפתי את היונה מן הכובע והודעתי לשגריר כי יש לי הצעה נפלאה לשגרירות האמריקאית. בישרתי לו שיש לנו מגרש במקום מצוין הנקרא שאטו בָנקֶה (Chateau Banquer), בעבר השני של האגם, והבנק שלנו מוכן לבנות בשבילם 10,000 מר בתנאי שיתחייבו לפחות ל-20 שנה בהסכם החכירה, ועדכון שכר הדירה מדי חמש שנים. דיוויד פופר לא הסתיר את שביעות רצונו, וכבר למחרת התחלנו להריץ את העניינים, את ההסכם, הדרישות והתוכניות. בסיכומו של דבר בנינו את השגרירות האמריקאית בז'נבה על כל משרדיה וחדריה. היא שכנה בפרויקט, כפי שהוסכם בחוזה, בדיוק 20 שנה.
עם פתיחת השגרירות שמעתי מנשיא הקנטון של ז'נבה, כי ממשלת שוויץ, שהייתה אובדת-עצות בנושא, מרוצה מאוד ומודה לנו על שפתרנו את בעיית המיקום של השגרירות האמריקאית בז'נבה.
גם לקוחות סוויס-ישראל טרייד בנק זכו ליהנות מן העסקה. בשנה הראשונה הם קיבלו רווח של 12% נטו לשנה, לאחר קיזוז עמלות הבנק; בשנה החמישית הגיע הרווח ל-20% נטו לשנה, ולסיום קיבלו בין 35% ל-40% נטו. לאחר שעזבתי את הבנק, העבירו לקוחות אלה את מניות הפרויקט שהיו בידיהם לניהולי בחברת .Assia S.A. בסביבות שנת 1976 מכרתי את הבניין, שעלותו הייתה 4 מיליון פרנק, בסכום של 50 מיליון פרנק. הייתה זו דוגמה למופת לבורסה הפרטית שלי.
  אין עוררין על כך ששוויץ היא מדינה מיוחדת במינה בכל הנוגע לעסקי ממון ולהתייחסות של תושביה לממון. באחת הטיסות שלי בחברת סוויסאייר, בעודי מרחף בין עננים ומתחתיי הריה המושלגים של שוויץ המסוככים על עמקים ומרבדי ירק עצומים, קראתי סיפור נחמד בעלון הפרסומת של החברה. אם תרצו לדעת מה האופי שלנו, כך נכתב שם, הנה לכם סיפור עתיק.
כשעסק אלוהים בבריאת העולם, הוא הודיע לאב-אבות-אבותינו, השוויצרי הראשון, שהוא מוכן למלא שלוש בקשות שלו. אני רוצה שתברא לי ארץ ירוקה עם עמקים רחבי ידיים, שפע של מים, הרים גבוהים ואוויר צח. ללא כל קושי מילא אלוהים את בקשתו הראשונה של השוויצרי הראשון עלי אדמות. לאחר חודשים מספר שוב פגש אלוהים את השוויצרי, משוטט באפס מעשה בין כרי הדשא. מה בקשתך השנייה? שאל. אני רוצה לי פרה משלי ופעמון הקשור לצווארה. מיד נענה אלוהים לבקשה השנייה והצנועה. לאחר זמן מה, אלוהים משקיף על מכרו הוותיק ורואה כי הוא מעסה ומושך במרץ בעטיני הפרה ונוזל דליל ולבן ניגר מן העטינים אל תוך הדלי. מה הנוזל הזה? שאל בורא עולם. זה חלב, משקה משובח ומרווה מן הטבע, גם טעים וגם מצוין לבריאות, השיב השוויצרי הראשון בעודו מנסה לפתות את אלוהים. תרצה לטעום?'' שאל. בהחלט כן, ענה אלוהים ושתה את החלב להנאתו. לפתע נזכר: ועכשיו, אפשר לדעת מה בקשתך השלישית?'' הושיט השוויצרי הראשון והגאה לאלוהים את כף ידו הפתוחה: 1.30 פרנק, בבקשה, זה המחיר של כוס החלב, ענה מי שבשבילו ברא האל את שוויץ על כל שכיות החמדה שלה ומי שקיבל ממנו פרה פורייה שלצווארה פעמון.
כך סיפר העלון של סוויסאייר על אופיו של השוויצרי הטיפוסי, ומי אני שאחשוב אחרת?